צילומהיר

מומלץ לקריאה למי שלא יודע מה זה צילומהיר.  קטע זה הופיע בשלומותו בגיליון מספר 20 של מגזין קומפוזוציה. עוד ניתן לקרוא בנושא קטע שלי מאתר מגהפיקסל.

תפיסת הרגע המושלם בעזרת עזרים אלקטרוניים

לכל צלם יש את הצילום שברח לו, הברק שהכה שנייה אחרי, הטיפה שנפלה מאוחר מדי, החרק שהתעופף לו לפני שהספקנו לצלמו. אבל אם היו אומרים לכם שיש דרך לא לפספס את אותם הרגעים, דרך לתפוס את הרגע המכריע בכל תמונה, דרך שהיא חסינה באופן מוחלט לטעויות אנושיות, הייתם מאמינים! אז תאמינו, כי יש דרך כזאת. דרך זאת נקראת צילומהיר ( high speed photography).

צילומהיר מתחלק לשני חלקים מרכזיים: זיהוי הרגע ותפיסת הרגע. זיהוי הרגע מתבצע בעזרת חיישנים, שניתן לכוון על מנת שיפעילו את הצילום בדיוק ברגע שאנו רוצים. תפיסת הרגע מתבצע על ידי המצלמה או על ידי הפלאש.

ראשית כל בואו נבין למה אנחנו צריכים חיישנים שיצלמו בשבילנו. גוף האדם, וגם מבנה רוב שאר בעלי החיים בנוי כך שרוב ה"חיישנים" שלנו ממוקמים בראש (עיניים, אוזניים, אף ופה) זאת מכיוון שהקרבה הפיסית למוח מקצרת את הזמן שלוקח לסיגנל לעבור מהחיישן למוח, למרות כל זאת, עדיין זמן התגובה שלנו איטי ביחס לזמן תגובה של חיישנים אלקטרוניים. זמן תגובה אנושי לראיה עומד על ממוצע של 215 מילישניות. המילה ממוצע מודגשת בכוונה, בניגוד לחיישן אלקטרוני שמגיב באופן עקבי כל פעם גוף האדם מגיב באופן ממוצע, זה יכול להיות מהיר יותר ויכול להיות איטי יותר, מה שיוצר חוסר עקביות. לצורך השוואה זמן תגובה של חיישן אלקטרוני עמוד על 0 מילישניות באופן קבוע. בואו ניקח לדוגמא את צילום הברקים, הטכניקה הנפוצה כיום לצילום ברקים היא לצלם בשעות הערב על ידי פתיחת התריס בחשיפה ארוכה ולקוות שבזמן הזה יכה ברק. עם צילומהיר ניתן לחבר את המצלמה לחיישן אור וללכת למקום יבש. החיישן יקלוט את האור ויפעיל את המצלמה, מכיוון שהברק מופיעה רק למספר מילישניות הוא יספיק להיקלט במצלמה שמופעלת על ידי החיישן, בעזרת החיישנים ניתן גם לצלם ברקים באור יום מלא ואין צורך לחכות לשעות החושך.

הצילומהיר התחיל עם המצאתו של הפלאש המודרני על ידי הרולד אדג'רטון, כאשר היה בן 24 הרולד חקר את ההשפעות של שינויי מתח וזרם קיצוניים על פעולת מנועים מסונכרנים, על מנת ליצור מתחים גדולים הוא השתמש במיישרי זרם על בסיס כספית. הוא שם לב שמיישר הזרם יצרו אור בוהק ובקצב סיבוב המנוע. כך בעצם נולד הפלאש המודרני שכולנו מכירים ויש לכל אחד מאיתנו על המצלמה. הרולד חיבר בין המצאתו לצילום והבין שהוא יכול להקפיא רגעים שקודם לכן לא היה ניתן, בתחילה הוא השתמש בתגליתו בעיקר לצרכים מדעיים, כמו צילום תפוסי השבירה של זכוכית נשברת. לאחר מכן הוא השתמש בתגליותיו לצרכים יותר כיפים כמו צילום טיפות וצילום דברים נורים על ידי נשק חם.

עם כניסת הצילום הדיגיטלי לחיינו בתחילת שנות ה2000 התפתחו המצלמות כך שניתן לצלם בעזרת שלט חוטי, מה ששלט זה בעצם עושה הוא לקצר בין שני מגעים שקיצורם שולח פקודה למצלמה לצלם. בין שני מגעים אלו גם ניתן לקצר בדרכים יצירתיות ומוקוריות, למשל חיבור לכל אחד נייר כסף (מוליך חשמלי). את ניירות הכסף מניחים על חתיכת רקטון שחתכנו בה חור. כאשר משהו ילחץ על האיזור מעל החור, ניירות הכסף ילחצו ויפעילו את המצלמה, טכניקה זאת שימשה בהתחלה כחיישן לחץ. אם התפתחות זאת הבינו חובבי אלקטרוניקה שחיבור זה יכול לשמש גם לחיבור חיישנים שלבד יפעילו את המצלמה. מה שפתח בפנינו עולם חדש של אפשרויות צילום, וכיום ניתן לומר שכבר אין דבר שאין ביכולתנו לצלם. בעזרת בקרים פשוטים כגון ה

camera axe  ה time machine ו hiviz

ניתן לחבר לכל מצלמה דיגיטלית חיישנים שיתפסו את הרגע המכריע בשבילנו. וכל מה שנותר לנו לעשות זה לחכות בסבלנות לאותו הרגע כמו בצילום ברקים, או ליזום אותו כמו בצילום דברים נשברים. ישנם מספר חיישנים נפוצים, אותם נסקור בקטע זה, אבל חשוב להבין שניתן לחבר כל חיישן שאפשר להעלות על הדעת. וניתן להרכיב חיישנים מותאמים אישית לפי רצוננו וצרכי הצילום שלנו. כרגע אני מרכיב חיישן מיוחד שמורכב משני לייזרים מוצלבים שישמש לצילום מאקרו, זהו פרוייקט משותף לי ולצלם ארז מרום, על זאת בהמשך.

צילומהיר כשמו כן הוא, הוא מהיר, והוא נועד לצלם דברים שקורים מאוד מהר, לפעמים מהר מיכולת הצילום הרגילה שלנו. מהירות התריס המקסימאלית ברוב המצלמות כיום היא 1/8000. מה שמאפשר לנו לצלם ולהקפיא אופנוע נוסע במהירות, אבל לא מאפשר לנו לצלם בלון מתפוצץ בזמן פיצוצו, שתי טיפות מים מתנגשות או כדור של אקדח במעופו באוויר. על מנת להקפיא משהו כזה נצטרך לצלם בטכניקה שנקראת צילום עם הפלאש. בצילום עם הפלאש מה שמקפיא את הרגע הוא לא התריס של המצלמה אלא הפלאש. הצילומים נעשים בסביבה חשוכה, המצלמה מכוונת לחשיפה של מספר שניות בהם החיישן לא קולט שום אור, הפלאש או הפלאשים מופעלים ברגע המדויק (מופעלים על ידי החיישנים) והאור שלהם מקפיא את הרגע שרצינו. זה נעשה מהסיבה שמהירות הפלאש היא יותר מהירה ממהירות התריס. פלאשים חיצוניים כיום יכולים להגיע למהירות של 1/40,000, פי חמש יותר מהיר ממהירות התריס.

ואם נרצה לצלם לא בדיוק מתי שהחיישן הופעל? אולי כמה מילישניות אחרי? למשל אם ניקח בלון מלא מים ונפוצץ אותו, נרצה לצלם כמה מילישניות אחרי הפיצוץ על מנת לתפוס את המים באוויר אחרי שהבלון התפוצץ ונעלם. בשביל זה נוצרו הבקרים, בקר ( controller ) נועד לבקר ולשלוט בחיבור בין החיישנים לבין המצלמה\פלאש. בעזרתו ניתן לקבוע כמה זמן יעבור מרגע הזיהוי של החיישן עד לרגע הצילום. ניתן גם לשלוט ברגישות החיישן ומתי הוא יופעל. ברוב המקרים נרצה להפעיל אותו בזיהוי גבוהה, למשל כשהוא מזהה אור חזק בצילומי ברקים או רעש חזק. אך לפעמים יש צורך בזיהוי נמוך למשל כשאנחנו משתמשים בקרן לייזר מכוונת לחיישן האור ואנחנו רוצים שהוא יופעל כאשר משהו חוצה את הקרן ועל ידי כך סוגר את האור המגיע לחיישן.

ישנם מספר בקרים בשוק כיום. אני ממליץ להתחיל בבקרים הכי בסיסיים והם של hiviz  ניתן להזמין או לראות ולקרוא הסברים ולהרכיב בבית, כל הרכיבים הם נורא בסיסיים וניתן למצוא אותם בכל חנות אלקטרוניקה. על מנת לתזמן בעזרת בקרים זה בין רגע הזיהוי לרגע הצילום משתמשים בנגדים משתנים, רכיב חשמלי שתפקידו להתנגד למעבר זרם חשמלי.שיטה זאת עובדת אבל זה לא מדויקת לרמת המילישנייה כמו בבקרים אחרים יותר מתקדמים.

הבקרים היותר מתקדמים מאפשרים יותר אופציות שליטה בחיישנים. לכל בקר ניתן לקנות חיישנים ושלל תוספות. הבקרים הנפוצים הם:

*  ה universal timer http://www.universaltimer.com

* ה The Time Machine http://www.bmumford.com/photo/camctlr.html

* ה camera axe http://www.cameraaxe.com

אני אישית משתמש באופציה השלישית, ה camera axe משני סיבות עיקריות, הסיבה הראשונה היא שבניגוד לשאר הבקרים המתקדמים, הaxe היא בקוד פתוח, מה שמאפשר יותר חופש בתכנון חיישנים וכתיבת קוד תוכנה לבקר. הסיבה השנייה היא שהוא זול ביחס לשאר הבקרים המתקדמים. אני חבר פעיל בפורומים של האתר, ורוב החיישנים שברשותי כיום נבנו על ידי, מה שאפשר לי לשדרג אותם ולהתאים אותם לצרכי.

החיישנים הנפוצים, הקיימים בכל הבקרים הם:

חיישן קול –  החיישן הוא למעשה מיקרופון המשמש לזיהוי צלילים, מיועד לצילומים של דברים כמו זכוכית נשברת, בלון מתפוצץ וכו…

חיישן תזוזה – זהו חיישן שמזהה תזוזה, משמש בעיקר בצילומי טבע למיניהם, הצלם ממקם אותו בנקודה בה הוא מעוניין ועוזב את האזור, כאשר בעל החיים מתקרב, החיישן מזהה תזוזה ומפעיל את הצילום.

חיישן אור – חיישן המגלה ומגיב לאור, נועד לצילום דברים שיוצרים אור, בעיקר ברקים, נעשה בו שימוש גם בשילוב עם חיישן הלייזר.

חיישן לייזר – הלייזר הוא איננו חיישן במובן הקלאסי מכיוון שהוא לא חש שום דבר, אבל בשילוב עם חיישן האור הוא יוצר את אחד השילובים השימושיים ביותר מקרב החיישנים. מכוונים את קרן הלייזר לחיישן האור ומתכנתים את הבקר לזיהוי נמוך (מה שאומר שכאשר כמות האור שהוא חש יורדת הוא ייתן פקודה לצלם) ברגע שמשהו חוצה את קרן הלייזר האור לא מגיע לחיישן והפקודה לצלם נשלחת. שילוב זה משמש לאינספור סוגי צילומים. אנשים השתמשו בו על מנת להניח את החיישנים ולצלם חיות פרא בטבע, ניתן לצלם בעזרת שילוב זה אובייקטים בנפילה, כמו תות שדה שנופל לתוך כף מלאה שמנת. את קרן הלייזר לא חייבים לכוון בקו ישר, ניתן להשתמש במראות וליצור איזה צורה שאני רוצים וצריכים מקרן הלייזר. למשל ניתן בעזרת שני מראות ליצור :"קיר לייזר" זהו בעצם שטח מלבני שלם שכאשר משהו עובר דרכו יופעל הצילום.

חיישן טיפות – גם זהו אינו חיישן במובן הקלאסי, שכן כמו חיישן הלייזר הוא איננו חש דבר. חיישן זה בעצם הוא ברז חשמלי (סלונואיד) המאפשר שלנו לשלוט בטפטוף מים או נוזלים אחרים ועל ידי כך אנו יכולים לגרום לשני טיפות להתנגש, מה שיוצר צורות וצבעים מעניינים מאוד.

ניתן לבנות חיישנים לפי רצונותינו וצרכינו ואלו נקראים חיישנים מותאמים אישית.

חיישן יריות – זהו חיישן שבעזרתו ניתן לצלם יריות, חיישן זה בעצם מורכב משני חיישן אור ושני מנורות, כאשר יורים קליע דרך חיישן זה הוא מחשב את מהירות הקליע לפי זמני המעבר שלו בין שני חיישני האור, ולפי זה יודע מתי לתזמן את הצילום.

חיישן יריות 2 – ישנם אנשים שצילום טיפות מים מתנגשות וצילום יריות אינם מספקים אותם עוד. ולכן הם שילבו בין שני סוגי הצילום והם מצלמים טיפות מים מתנגשות נורות על ידי כדורים, על מנת לעשות זאת הם בנו מתקן שזהו בעצם רובה שפועל על לחץ אוויר מחובר לבלון לחץ גבוהה הנשלט על ידי שסתום חשמלי. ברגע שהם רוצים לירות את הרובה אוויר כל מה שצריך לעשות זה לתת פקודה חשמלית לשסתום להיפתח. בנוסף הם תשמנו זאת עם חיישן טיפות והצליחו להשיג טיפה מתנגשת בשיטה, נורת על ידי כדור.

 לסיכום: צילומהיר זהו כלי חדש יחסית שעדיין לא מוצא כמו שצריך. וכך צריך להתייחס עליו, כאל כלי, כלי עזר שמאפשר לנו לצלמים לצלם דברים מדהימים שבלי עזרת כלי זה היו אולי בלתי אפשריים לצילום. כלי זה מאפשר לנו לתעד רגעים כל כך מהירים שהם לרוב מהירים מיכולת התפיסה החושית שלנו, אני חושב שבעתיד כלי זה יהפוך ליותר נפוץ ויותר זמין לכולם, ולכל צלם יהיה איזה חיישן שמתאים לצרכיו, מה שאומר שנראה יותר צילומים טובים של רגעים שלא חשבנו שבכלל קיימים.

מודעות פרסומת
  1. היי גיא, נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה – אינני יודע דבר על צילום אך הכתבה הייתה כתובה באופן ברור ומובן לכל אדם ובצורה מושכת ומעניינת,
    ארשה לעצמי להעיר הערה לשיפור(כחלק מתמיכתי בקוד פתוח ושיתוף משאבים) –
    כתבת באחת הפסקאות:
    "אני אישית משתמש באופציה השלישית, ה camera axe משני סיבות עיקריות, הסיבה הראשונה היא שבניגוד לשאר הבקרים המתקדמים"
    סיבה היא נקבה – לכן שתי סיבות עיקריות יש לך להשתמש בחיישן הנ"ל.

    המון בהצלחה!
    ותודה על הרחבת האופקים!

  2. מצטרף להערתו של קודמי בדבר תקינות השפה (בעיקר הקפדה על לשון זכר ונקבה) אך מבקש לציין כי ניתן בהחלט "לתפוס" פיצוץ של בלון מלא מים גם במהירויות הגבוהות של מצלמות דיגיטאליות עכשוויות וללא חיישן חיצוני.
    בכל מקרה אם וכאשר ארכוש לי מערכת חישה זו תהיה בהחלט ה-CAMERA AXE.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: